לא, אף פעם לא היה לי חלום להיות סקיפר.
לא ישבתי על המזח בעיניים מצועפות, צופה ביאכטות החוצות את הים וליבי יצא אליהן. ממש לא.
במבט לאחור, החלום פשוט נשתל בי לפני כשנה וקצת, נבנה לו לאיטו. התחיל בשייט קצרצר בחופי הרצליה,
עם חבר שלי מהעבודה, אנדריי. הוא סקיפר שאוהב להסביר ובפעם הראשונה לא ממש התלהבתי .
עברו שלושה חודשים ועוד שתי הפלגות קצרות ואז הגיע הבום . אנדריי ליפשיץ הזמין אותי להתארח
בפלוטילה הראשונה של מועדון יאכטיים, אתונה 2021.
התאים לי בטן גב, לפי התאורים שלו, אני הולך לרבוץ שבוע על קטמארן מפנקת ולפגוש הרבה חברים
מעניינים. מתאים, אז נוסעים.
מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד הופך להיות שייך לרעיון שאני מתחבר אליו
החיבור למועדון היה כמעט מיידי
כבר בטיסה עם הבעלים של המועדון
נוצרה דינמיקה של צחוק וכיף, מה שהתגלגל לשבוע שלם של חופש אמיתי. זאת הייתה הפעם הראשונה מזה הרבה שנים שיצאתי מהארץ, הפעם הראשונה שנהנתי מכל רגע .
הרגשתי שייך ,לא הרגשתי צורך להיות סקיפר. למה לי? יש לי חבר סקיפר, יש לי אח סקיפר, בטח שאוכל לצאת לכמה פלוטילות שארצה, יש מי שייקח אותי. כמו שאומרים- בשביל כוס חלב, לא קונים פרה.
עינב שלי שאלה בתמימות אם ארצה לעשות קורס סקיפרים, היא חשבה שזה טוב לי לטפח
תחביב. אמרתי נבדוק, כמה זה עולה וכמה זמן זה ייקח ומה זה ידרוש ממני, חשבתי רק על אם זה נוח, לא חשבתי שאני ממש רוצה להיות סקיפר.
היה לי ברור שקורס אני עושה ביאכטיים. החיבור עם המנהלים וחברי המועדון ,הוא משהו שלא רואים בכל
מקום. מועדון בוטיק, אקסלוסיבי, מלא באנשים שכיף לך איתם.
שיחה עם טניה, מתמקח על המחיר ( כי אני חבר, לא?) ובחודש יולי אני כבר מתחיל קורס ימאות עם ארנון
הלחמי שאותו כבר הכרתי מהפלוטילה.
בינתיים מפרסמים במועדון שיש פלוטילה למונטנגרו, סיפור בפני עצמו, אבל נעשה את זה קצר – הצעתי לגדי אח שלי הסקיפר להצטרף עם איילת אשתו ויצאנו אשתי, שלושת הבנים ואני לשבוע מטורף בים האדריאטי.
התאהבתי ברעיון של להחזיק ספינה, להחזיק צוות, לנווט בין נקודות במרחב הימי, פשוט התאהבתי.
תוך 5 חודשים יצאתי להפלגות תלמידים ,הפלגת אובר נייט, סיימתי את המבחנים העיוניים, ניגשתי למבחן מעשי, נכשלתי בראשון, עברתי אחרי שבועיים את השני והנה! אני סקיפר!
מרגע זה, נרשמתי כחבר מועדון וטרפתי את כל מה שהמועדון הציע.
דליברי מטורף ל 35-X שהמועדון קנה, מקרואטיה ליוון בחורף! אני? שרק לפני חצי שנה אמרתי למה צריך
להיות סקיפר ,חוצה את האדריאטי במשך שישה ימים, עם צוות חלומי בהובלה של יואב! תופס משמרת לבד
בלילה בקור אימים והחיוך לא יורד מהפרצוף.
כתבתי המון פוסטים למועדון וכל פוסט נתן לי להבין שאני אוהב את המועדון, אוהב את הים והנה יש לי
תחביב שיאזן לי את משבר גיל הארבעים ואולי גם את חמישים.
משכו אותי גם לצוות התחרותי ,אז נמשכתי. מתנדנד בין הצוות של יואב לצוות של אסף .תחרות ראשונה עם
יואב, מקום ראשון, תחרות שניה עם אסף מקום ראשון גם! כשבין התחרויות המון אימונים שמביאים אותי
להבין יותר מפרשנות, להבין את הספינה ואת הים .
החיבור למועדון היה כמעט מיידי. כבר בטיסה עם הבעלים של המועדון
נוצרה דינמיקה של צחוק וכיף, מה שהתגלגל לשבוע שלם של חופש אמיתי. זאת הייתה הפעם הראשונה מזה הרבה שנים שיצאתי מהארץ, הפעם הראשונה שנהנתי מכל רגע .
הרגשתי שייך ,לא הרגשתי צורך להיות סקיפר. למה לי? יש לי חבר סקיפר, יש לי אח סקיפר, בטח שאוכל לצאת לכמה פלוטילות שארצה, יש מי שייקח אותי. כמו שאומרים- בשביל כוס חלב, לא קונים פרה.
עינב שלי שאלה בתמימות אם ארצה לעשות קורס סקיפרים, היא חשבה שזה טוב לי לטפח
תחביב. אמרתי נבדוק, כמה זה עולה וכמה זמן זה ייקח ומה זה ידרוש ממני, חשבתי רק על אם זה נוח, לא חשבתי שאני ממש רוצה להיות סקיפר.
היה לי ברור שקורס אני עושה ביאכטיים. החיבור עם המנהלים וחברי המועדון ,הוא משהו שלא רואים בכל
מקום. מועדון בוטיק, אקסלוסיבי, מלא באנשים שכיף לך איתם.
שיחה עם טניה, מתמקח על המחיר ( כי אני חבר, לא?) ובחודש יולי אני כבר מתחיל קורס ימאות עם ארנון
הלחמי שאותו כבר הכרתי מהפלוטילה.
אחרי פלוטילת מונטנגרו, שימי וורד השכנים שלנו, שלהם ילדים בגיל של הילדים שלנו, ביקשו שאם תהיה
אפשרות הם ישמחו להצטרף.
בדצמבר המועדון פרסם את הפלוטילה שיוצאת ביוני, הצענו להם, הסכימו! סגרנו על יאכטת מונוהול,
אושיאניס 1.46 מפנקת והתחלנו לספור את החודשים, הימים ואחר כך אפילו את השעות והדקות.
התחלתי לחשוש. אולי אני עדיין לא בשל להחזיק סירה לבד? איך יהיה הים? הם ייהנו? החלטתי להגיע הכי
חד שיש, הספקתי לשוט לקפריסין, לקחת הפלגות מודרכות. אני מוכן, בערך.
חודש יוני הגיע!
שני זוגות, שישיית ילדים, יוצאים לקוס!
מקבלים יאכטה חלומית!
גדולה, חדישה, הגה קרבון, מערכת שמע איכותית .
הכל פיקס, חוץ ממזג האוויר שלא כל כך שיתף פעולה והפעם הראשונה שלי הולכת להיות קשוחה.
לא דאגתי. יואב מוביל את הפלוטילה, אני סומך עליו בעיניים עצומות וגם אוהב אותו, אז אפשר להתחיל.
הרוח המלטמית המאפיינת את האזור בחודשי הקיץ, הקדימה את זמנה.
המסלול המקורי שלנו אמור היה להיות לגים קצרים לאיים שמצפון לקוס.
המלטמית צפונית חזקה בדיוק מול האף שלנו! אנחנו הולכים לסבול!
יואב החליט שבמקום לסבול כל השבוע, נתאמץ ביום הראשון , נשוט 35 מייל כמעט צפונה ואז כל השבוע
פשוט נשוט דרומה ברוח גבית
גאוני !
גאוני, אבל קצת קשוח לצוות שאיתי, טבילת ים ראשונה של חלקם.
יואב מצטרף אליי ללג הזה. הקסם שלו עובד על הספינה יופי.
מרימים כוסית אוזו, שותים קפה, מדברים על החיים ותוך 7 שעות אנחנו כבר מוצאים מקום עגינה.
הכל לא פשוט .מול רוח של 20 קשר, מכות רוח של 30 קשר, צריך להיות 100 אחוז מרוכז. אלו לא תנאים
שאני רגיל אליהם, אבל מי אמר שקל זה טוב?
מרגע זה ,כל יום הוא הנאה צרופה לחברים ולילדים ולמידה יום יומית בשבילי.
עוגנים במפרצים, במרינות, שוחים ,קופצים למים, סיבוב על הסאפ, סיבוב על הדינגי, פשוט כיף!
כולם נהנים!
השבוע עבר מהר. למדתי על עצמי כמה דברים, סימנתי לי נקודות לשימור, נקודות לשיפור ונקודות שצריך
להיפטר מהן.
בטח אכתוב פוסט נפרד על החוויות בפלוטילה הזו, אבל הפעם זה מספיק. נצא לשוטט באתונה! עיר משגעת
עם הרבה מה לראות, לאכול וליהנות.
אז תודה למועדון יאכטיים שהמציא לי חלום וגם דאג להגשים אותו על הצד הטוב ביותר!
